החלטה
בפני בקשתו של המבקש כי אורה על הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שהוגשה מטעמו, וזאת לאחר שבקשה לביטול פסק הדין (ללא בקשה להארכת המועד) נדחתה על ידי בהחלטה מיום 8/5/2012.
המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין קבוע בחיקוק ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריכו.
כב' הש' ב' אוקון ניתח את המושג טעם מיוחד בהחלטתו בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, בעמ' 908:
"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.
טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית.
אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.
אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.
שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשה שלי – י.ב.).
אולם, יש לזכור כי לא אחת הובעה הדעה בפסיקה כי טיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך התנגדות או בבקשת רשות להתגונן שונה מטיבו של טעם הנדרש בהליך ערעורי.
"ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה".
(בש"א (שלום עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, תקדין-שלום 2007 (2) 19945, 19946 (2007)).
ברם, בשני המקרים המדובר בטעם מיוחד הנושא אופי של העדר שליטה של בעל הדין באירועים שגרמו לאיחור.
שאלה זו של קיומו של טעם מיוחד כפופה למספר שיקולים שונים, המושכים, כווקטורים, במקרה שלפנינו, לכיוונים מנוגדים:
"מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות אלה היא פחותה, יהיה ניתן להכיר בטעות. כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום שבו נתן בעל-הדין הודעה לבעל-הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף. ההודעה שללה את צפייתו של בעל-הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאל). במקרים אחרים יגבר האינטרס של בעל-הדין הטועה על הציפייה משום שציפייה כזו לא התגבשה, למשל עקב טעות דומה של בעל-הדין האחר (בש"פ 6292/00 חורי נ' מדינת ישראל. לעתים חשיבות האינטרס של בעל-הדין הטועה תכתיב את התוצאה. " (בש"א 6708/00 אהרון נגד אהרון, פ"ד נ"ד (4) 702).
יש להזכיר בעניין זה גם את החלטתה של כב' הש' דורנר ברע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה, דינים עליון 2000 (10) 34:
"ככלל, נסיבות אישיות דוגמת אלו שהציג המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על-פי תקנות סדרי-הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפניי - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע השיק, וזאת על-מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על-פיו.". (ההדגשות שלי – י.ב.)
וכן את הדברים הבאים מתוך ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מרשם המקרקעין, דינים עליון 1998 (9) 70:
"ככלל, טעות או רשלנות של עורך דין או בעל דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 889).". (ההדגשה שלי – י.ב.)
תמונת השיקולים הכוללת לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד בהתנגדות היא, אם כן, זו (מבלי להתחייב לרשימה סגורה של שיקולים):